המחסור הקשה במים עמו אנו מתמודדים, פוגע בגידולים החקלאיים, בנוף, בגינה הפרטית וגם בבעלי החיים הניזונים מצמחים בשטחי מרעה. עיזים וכבשים המגודלים על ידי חקלאי הנגב ניזונים בעיקר מצמחי המרעה הפתוח וככל שכמות המשקעים בארץ יורדת, כך גם יורד היצע המזון עבור בעלי חיים אלו. מחקר מיוחד המבוצע בשנים האחרונות על ידי מו"פ אזורי יהודה בשיתוף עם המכון לחקר המדבר במדרשת שדה בוקר מגלה כי שתילה של עצים מסוימים, בעלי עמידות יחסית לשינויי אקלים, גורמת להיווצרות שטחי מרעה חדשים וזאת ללא השקיית העצים. מחקר זה יוצג בכנס הנגב השלישי למחקר, שמארגנים מרכז וולקני, משרד החקלאות, הרשות לפיתוח הנגב וקק"ל, אשר יתקיים השבוע במו"פ ערבה דרומית.
לצורך המחקר, נבחר עץ השיטה מסוג אקציה ויקטוריה אשר נשתל באזורים חצי צחיחים (כלומר, אזורים שבהם כמות המשקעים מדי שנה נעה בין 150 מ"מ ל- 400 מ"מ). כמות משקעים זו מאפיינת את כל האזור שגבולו הצפוני בקריית גת וגבולו הדרומי בבאר שבע. העץ הנבחר אינו זקוק להשקיה והוא מאופיין בצמיחה איטית ובשורשים ארוכים מאוד שבזכותם הוא עמיד במיוחד ואינו מושפע משינויי אקלים קיצוניים. נוסף לתכונות אלו, לעץ זרעים ועלים שאהובים במיוחד על העיזים והכבשים, צרכניו העיקריים.
במהלך המחקר מצאו החוקרים כי באזורים בהם נשתל העץ התפתחה כמות גדולה מאוד של עשבייה ושלף (עלים וזרעים שנשרו מהעצים). לשם השוואה, בשטחים בהם קיימת רעיית יתר (אזורים בהם יש רק עשב ובקיץ הם נותרים ריקים מעשבייה לחלוטין) גדל פחות מחצי טון עשבייה בודד ל- 10 דונם, בשנה. לעומת זאת, באותו אזור בשטחים בהם נשתלו עצים, גדלו כ- 5 טון עשבייה ושלף ל- 10 דונם, שהתפתחו בסיוע העצים. כלומר, למעלה מפי עשרה צמחיית מרעה שנוצרה רק בזכות שתילת העצים!