תיקון לפקודת היערות המנדטורית משנת 1926 עבר (ב', 9.1.12) בקריאה שנייה ושלישית בכנסת. התיקון לפקודה הוגש על ידי משרד החקלאות ופיתוח הכפר במטרה לקבוע כללים ונהלים ברורים בכל הנוגע להגנה על עצים, תוך התאמתם למאה ה- 21.העצים הנם הייצור החי בעל הממדים הגדולים ביותר ובעל משך חיים הארוך ביותר. העצים מהווים זכר לעבר, סמל ההווה ותקווה לעתיד, והם בעלי יכולת הענקה מיוחדת לציבור הרחב ולסביבה. העצים מעשירים את הסביבה בחמצן לנשימה, קולטים פחמן דו-חמצני, סופחים את הפיח, מצלים על המדרכה ומביאים את הטבע גם אל העיר.
אחד התיקונים החשובים ביותר שטומן בחובו החוק הוא הגדרה מחודשת למונח 'כריתה'. עד היום לא הייתה הגדרה ברורה, ולכן היה קשה להרשיע עבריינים אשר בפועל עושים פעולת כריתה, אולם מותירים גזע בגובה מספר מטרים ללא ענפים. על פי התיקון המוצע, המונח 'כריתה' יכלול כל חיתוך של הגזע המרכזי של העץ ללא הותרת ענפים, וכן כל פעולה הגורמת למותו של העץ, לרבות עקירתו, ריסוסו, הרעלתו, הסרת קליפתו, שריפתו, חיתוך שורשיו או בניה בתוך תחום קוטר צמרתו. עיגון ההגדרה המוצעת בחוק יאפשר למצות את הדין עם עבריינים המשחיתים עצים בטענות שונות של גיזום.