חקלאות מתקדמת וייצור חקלאי יעיל, מניב, כלכלי ובעל כושר תחרות בשווקים בינלאומיים, מותנה, בין היתר, בניצול זני צמחים חדשים בעלי תכונות יחודיות המשפיעות על תפוקתם, על יכולת התמודדותם עם מחלות צמחים ועל איכויות תנובתם בין של פירות וירקות ובין של צמחי נוי.
צרכי פיתוח חקלאות מתקדמת, בצד הצורך להכיר ולהגן על זכויותיהם של מטפחי זני צמחים חדשים, יצרו צורך לקבוע עקרונות מוגדרים ואחידים בעניין. בשנת 1961, נחתמה האמנה הבינלאומית בדבר הגנת זנים חדשים של צמחים.
הוראות האמנה מבטאות איזון בין האינטרסים של ייצור חקלאי לטובת הציבור לבין האינטרסים הקנייניים של המטפחים ויוצרת בסיס לחקיקה אחידה של המדינות שהצטרפו לאמנה והן חברות בארגון הבינלאומי להגנה על זכויות מטפחים (UPOV) .
חוק זכות המטפחים של זני צמחים, התשל"ג – 1973, המסדיר את רישומם של זנים חדשים ואת זכויות מטפחיהם, נועד להגן על זכויות מטפחים (קניין רוחני), ישראלים וזרים בארץ ובחו"ל והוא תואם את הדרישות ממדינת ישראל החתומה על ההאמנה הבינלאומית בהקשר זה.
החוק חשוב לחקלאים בישראל בכל ענפי הצומח (גידולי שדה, ירקות, פרחים, מטעים) למגדלי זרעים, לשתלנים, ליבואני חומר ריבוי וליצואניו.לחוק השלכות חשובות נוספות, הן כלכליות והן מבחינת המעמד והתדמית של ישראל.
קיום מערכת של הגנה על זכויות מטפחים של זני צמחים חדשים שיוצרו בארץ ובעולם, מאפשר לחקלאי ישראל לקיים חקלאות מתקדמת שאיננה קופאת על שמריה לטובת חקלאי ואזרחי ישראל ולהתחרות בשווקי ארצות חוץ מחד גיסא ומאפשר למטפחי זנים חדשים להפיץ את זניהם בארצות החברות בארגון הבינלאומי, תוך שמירה על זכויותיהם הקנייניות מאידך גיסא.
העיסוק בזכויות מטפחים דורש מערכת מנהלית / מקצועית מדוייקת ואמינה המתעדת את כל שלבי הטיפול בבקשה, מרגע הגשת בקשה לרישום זן, לבדיקתה, להחלטה בעניין כשירותה לרישום, לרישומה, אם נמצאה ראויה לכך ולקיומה לתקופת ההגנה, הכל בהתאם לחוק.
בשל החשיבות הרבה בהפעלתו התקינה של החוק, המועצה ובעלי התפקידים הקבועים בחוק ולאור ההשלכות הקשות והנזקים החקלאיים, הכלכליים ואלה העלולים לגרום לפגיעה בהגנה על קניינים רוחניים רלבנטיים, כתוצאה מליקויים בפעילות המועצה ויישום החוק, הוקמה במשרד החקלאות ופיתוח הכפר היחידה לזכויות מטפחים.