לאחרונה מחזקת ישראל את השתתפותה במאבק הבינלאומי בשוחד ובשחיתות על ידי הצטרפות לשתי האמנות המרכזיות בנושא. בחודש דצמבר 2008 אישרה הממשלה את הצטרפותה של ישראל לאמנת האו"ם נגד שחיתות, אשר צפויה להיכנס לתוקף ביחס לישראל בחודש מרץ 2009. בימים אלו מצטרפת המדינה גם לאמנה למאבק בשוחד של עובדי ציבור זרים בעסקאות סחר בינלאומיות של ארגון ה- OECD. התפיסה העומדת בבסיס המחויבות של המדינות השונות לאכיפת האיסור של מתן שוחד לעובד ציבור זר היא כי התגייסות משותפת של הקהילה הבינלאומית תביא למאבק יעיל בשחיתות בכלל ובשוחד בפרט.
עוד לפני ההצטרפות לשתי האמנות הללו, בחודש יולי 2008 הוספה לחוק העונשין הישראלי עבירה של מתן שוחד לעובד ציבור של מדינה זרה או לעובד של ארגון ציבורי בינלאומי (ס' 291א לחוק העונשין התשל"ז-1977). העבירה אוסרת על הצעה או מתן שוחד לעובד ציבור זר במטרה לקדם פעילות עסקית, או להשיג יתרון הנוגע לפעילות כאמור. מטרתו של שוחד אסור יכולה להיות קידום עסקה או הקניית יתרון בקידומה באופן ישיר, למשל באמצעות תשלום לעובד הציבור הזר בעל השפעה על כך, או קידומם של עסקים באופן עקיף, למשל תשלום לעובד ציבור זר תמורת מידע שנמסר שלא כדין, במטרה להקנות לנותן השוחד יתרון בהשגת עסקה.
איש עסקים, ובכלל זאת יצואן ישראלי, או חברה ישראלית, המציעים שוחד או מנסים לשלם שוחד לעובד ציבור זר, גם אם באמצעות מתווכים, מסתכנים בהעמדה לדין פלילי בבית משפט בישראל.
העונש המרבי הקבוע לעבירה של מתן שוחד לעובד ציבור זר הינו שלוש וחצי שנות מאסר וקנס בסכום של עד 202,000₪ או עד פי ארבע משווי ההטבה שנתקבלה עקב תשלום השוחד, הגדול מביניהם. במקרה של תאגיד ניתן יהיה להרשיע גם את התאגיד וגם את בעלי התפקידים שהיו מעורבים בתשלום השוחד בפועל.