להדס מזן "עבות" אין מה להתלונן. יש לו סימטריה מושלמת. כשמסתכלים עליו מלמעלה רואים צורה של מגן דוד. הוא יכול להצמיח עד 9 עלים בכל דור (שורה) , בעל אמיר קשוח וחפיפה מלאה של העלים לאורך שדרת הענף. יש המזהים את הטיפוס שלו עם "אסא מצראה"- הדס המוזכר בתלמוד. הוא טופח במרכז וולקני במסגרת פרויקט שיפור איכות ההדסים.
הרבה דרישות יש לנו מענף ההדס המהודר: עליו צריכים להיות מסודרים בשלשות באפן מדויק באותו מישור (דור), על העלים לחפוף את הגבעול באופן מלא, העלים האמיריים צריכים להיות מוקשחים כדי שלא יכמושו במהלך ימי החג, אורך הענף המשולש צריך להיות לפחות 3 טפחים (30 סמ' לפחות, לפי השיעור המהודר) וללא הסתעפויות צדדיות של ענפים. בעבר, ענפי ההדס נאספו מהחורש הטבעי בצפון הארץ. לאחר האסיף ובתום החורף, היו שורפים את שאריות ההדסים כדי לעודד באביב צמיחה מחודשת של ענפי הדס העשירים בדורים משולשים של עלים.
כיום, התפתח ענף חקלאי שמיצר בדי הדס כשרים לצרכנים בארץ ובחו"ל. פיתוח הענף הוביל קבוצת מחקר בראשותו של ד"ר שמואל זילכה מהמכון למדעי הצמח במרכז וולקני, לפתח שיטות לשיפור איכות ההדסים ולאיתור ובירור זנים העונים על הקריטריונים ההלכתיים המחמירים.
על זן ה"עבות" מספר ד"ר זילכה: " זן זה בורר מזרעים שנאספו משיחים בחצרות בתים. הוא רובה באופן וגטטיבי, כלומר שכל שיח דומה למקור בצורה מדויקת. יש המזהים את ה"עבות" עם הדס המכונה בתלמוד "אסא מצראה" (בבלי, סוכה לג ע"א); שפירושו זן הגדל ב "מיצר", במובן של "גבול" שיחי ההדס הגדלים בגבול החלקה זוכים לכמות גדולה יותר של אור המאפשרת פיתוח של עלים רבים מאוד בכל דור. יש הסוברים שהוא זכה לשמו כי הגיע ממצרים.
ל"אסא מצראה" יש שבעה עלים בכל דור. בכך אולי נמצא קשר אוטנתי בין גידול ההדסים מתקופת התלמוד לבין ימינו אנו".
לזן "עבות" יש מספר יתרונות בכך שהוא ממעט להצמיח ענפים צדדיים, העלים האמיריים מוקשחים יותר ועמידים לתנאים של מחסור או עודפי מים, עליו חופים באופן מלא את שדרת הענף, עליו מוקשחים והוא נשמר יפה לתקופה ארוכה יחסית לאחר קטיף. מנקודת היציאה של כל אחד משלושת העלים יכולים לצאת עוד שני עלעלים ובכך להגיע עד ל- 9 עלים בדור. ה"עבות" אהוב במיוחד על ידי העדה התימנית שרואה בו הדס מהודר במיוחד בשל ריבוי העלים שבו ויופיו המיוחד.