רקע כללי

מחלת הכלבת ידועה ונפוצה בכל חלקי העולם מאז שחר ההיסטוריה האנושית. המחלה הינה חשוכת מרפא ונגרמת על ידי נגיף. מרגע הופעת סימנים קליניים ראשונים בבני אדם או בבעלי חיים, אין אפשרות להציל את החולה, והמוות הינו ודאי ומוחלט. נגיף הכלבת פוגע בכל היונקים, ומועבר ברוק, בעיקר על ידי נשיכה. ניתן למנוע את המחלה בבעלי חיים בחיסון הניתן מבעוד מועד, ובבני אדם באמצעות חיסון לאחר חשיפה לנגיף. ישראל והמדינות השכנות נגועות במחלת הכלבת. אי לכך, יש צורך לטפל במאות אנשים אשר נושכו או נחשפו למגע עם בעלי חיים נגועים או חשודים כנגועים במחלת הכלבת.

מחלת הכלבת הנה מחלה סופנית המופיעה במגוון צורות, ואין מקרה אחד דומה למשנהו. נגיף מחלת הכלבת מצוי בבלוטות הרוק של חיה הנגועה בכלבת. בעזרת נשיכה הרוק מועבר לפצע שנוצר. במקרים נדירים יכולה הכלבת לעבור על ידי התעטשות או התזת רוק מבעל חיים נגוע לפצעים פתוחים או ריריות עיניים, פה ואף. לאחר מכן הנגיף נע באיטיות במערכת העצבים ועושה דרכו אל המוח. כאשר הוא מגיע למוח גורם הנגיף להופעת סימני מחלה ולמוות תוך ימים ספורים. במקרה של חשש להדבקה ניתנים לבני-אדם סדרה של זריקות חיסון, המגינות מפני המשך התפתחותה של המחלה.

בימים הראשונים של המחלה, חל שינוי בהתנהגות בעל החיים. במהלכו הופכות חיות שהן ידידותיות בדרך כלל לתוקפניות, ולהיפך. במהלך תקופת המחלה לוקים בעלי חיים נגועים בטירוף, נעים למרחקים, נושכים בדרכם חפצים דוממים, בעלי חיים אחרים ובני אדם. שיתוק שרירים הפוגע בבית הבליעה גורם לשינוי הקול ולהופעת ריר קצפי בפה.

בשלבים הסופיים החיות אינן מגיבות לגירויים ובהדרגה לוקות בשיתוק ובהמשך בהתכווצויות עד מוות. המחלה הינה סופנית. בעלי חיים המפתחים את הסימנים הקליניים של המחלה ימותו תוך ארבעה ימים.

קצת הסטוריה... התפשטות מחלת הכלבת בעולם  

מגיפות הכלבת הגדולות החלו במאה ה- 13, בעיקר בקרב זאבים וכלבים. עד המאה ה- 18 המחלה התפשטה לרוב אירופה. במאה ה-18 עם עליית פופולאריות כלבים כחיות מחמד, החלו אלו להוות את המאגר העיקרי למחלה וסייעו בהפצתה. כלבת בעטלפים אובחנה רק בשנת 1931, בדרום אמריקה. בעבר נהגו להשמיד בצורה המונית בעל חיים על מנת למנוע את המחלה ואף חוקקו חוקים המגבילים את אחזקת הכלבים וקובעים תנאי הסגר נוקשים. 

כלבת בישראל  

בחודשים האחרונים אנו עדים להתפרצות של מחלת הכלבת, בעיקר בכלבים מצפון הארץ, זאת לאחר מספר שנים בהן מספר מקרי הכלבת בישראל נשמר קבוע יחסית. במהלך שנת 2009 התגלו בישראל בסך הכל 58(!!!) מקרים שונים של בעלי חיים הנגועים בכלבת, מתוכם 32 כלבים. מתחילת שנת 2010 ועד היום התגלו 33 מקרי כלבת, מהם 16 בכלבים. רוב המקרים התגלו בצפון הארץ, חלקם בסמיכות לגבולות עם סוריה ולבנון, חלקם בלב הגליל ובצפת. כתוצאה מכך, ננשכו אנשים רבים , שנאלצו לקבל זריקות למניעת התפתחות המחלה.

לשם השוואה, בשנת 2008 כולה התגלו בישראל 12 מקרי כלבת, בשנת 2007 התגלו 15 מקרי כלבת ובשנת 2006 התגלו 9 מקרים של המחלה.

במהלך 9 שנותיה הראשונות של המדינה, בין השנים 1948-1957, מתו בישראל 23 בני אדם ממחלת הכלבת. מאז שהוחל בשנת 1958 בפעולות מניעה מיוחדות של השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות, אשר כללו שילוב של חיסון חובה בכלבים ומניעת שוטטות בעלי-חיים, אירעו 4 מקרי הדבקה נוספים, כולם לפני שנת 1971, 2 מהם בתחומי הקו הירוק, ו- 2 אחרים מיד לאחר מלחמת ששת הימים בשטחים.

כעבור 25 שנים ללא מקרי כלבת באדם, במשך שנה בין חודש דצמבר בשנת 1996 לחודש דצמבר בשנת 1997 מתו ממחלת הכלבת 3 בני אדם שלא קיבלו טיפול הולם בזמן - חייל ברמת הגולן, ילדה מקלנסווה וגבר מהכפר ג'דיידה שליד עכו אשר ננשכו על ידי חיות לא מזוהות בעת שנתם בלילה. כל שלושת המקרים אובחנו כחיוביים בבדיקות שנעשו במעבדות המכון הווטרינרי בבית דגן. בשנת 2003 נפטרה מכלבת אישה שננשכה על ידי חתול באזור ירוחם. אף במקרה זה לא ניתן טיפול מונע אחרי הנשיכה.

הכלבת שמקורה בחיות בר, בוערה מאוכלוסיות אלה במסגרת פרוייקט החיסון האוראלי של שועלים ותנים, שנעשה במשותף על ידי השירותים הווטרינריים ורשות הטבע והגנים.

כל יונק עלול להידבק במחלת הכלבת. באזורנו נפגעים ממנה בעיקר בעלי חיים משלושה סוגים: חיות בית (כלבים וחתולים), בהמות (פרות, צאן וסוסים), חיות בר (שועלים, תנים, זאבים, נמיות וגיריות). בישראל

השועלים מהווים מאגר לנגיף ולכן הם המפיצים העיקרים למחלת הכלבת בשנים האחרונות. כלבת במכרסמים או בעטלפים נדירה ביותר, ועד עתה לא אובחנו מקרי כלבת בבעלי חיים כאלה בישראל. 

בשל היות המחלה חשוכת מרפא, השירותים הווטרינרים במשרד החקלאות נוקטים פעולות למניעת התפשטותה, בהן חובת חיסון שנתי נגד כלבת לכל כלב מגיל 3 חודשים, איסוף כלבים משוטטים ופיזור שנתי של חיסון אוראלי של פיתיון המכיל תרכיב חיסון ומיועד לתנים ושועלים. החיסון מפוזר בכל הארץ מן האוויר. גודל וצורת הפיתיונות הינם כקופסת גפרורים בצבע חום בעלת ריח המושך את השועלים והתנים. כאשר בעל החיים נוגס בהם, משתחרר החיסון ומחסן אותו. גודל הפיתיון מותאם לגודל וצורת הלסת של שועלים ותנים, ומאפשר וודאות גבוהה במיוחד שכאשר הוא ייאכל, בעל החיים יחוסן.

10 עובדות על מחלת הכלבת  

כל 10 דקות(!!) מת בן אדם בעולם ממחלת הכלבת. מחצית מנפטרים הם ילדים מתחת לגיל 15.
לפחות 55,000 בני אדם מתים בכל שנה מהמחלה, בעיקר כתוצאה מחשיפה לכלבים נגועים.

  • חיסונים נגד מחלת הכלבת לבני אדם ולבעלי חיים מצויים ברוב המדינות המפותחות (כמו גם בישראל), עם זאת העדר מודעות מספקת גורם למספר מקרי מוות כתוצאה מהמחלה גם במדינות אלה
  • כל בעלי החיים המשתייכים למחלקת היונקים יכולים לחלות במחלה
  • בישראל הסיכון העיקרי להידבקות במחלת הכלבת הוא מכלבים משוטטים, שועלים ותנים. החוק מתיר יציאת כלבים מחוץ לבתיהם רק כאשר הם מובלים ברצועה, ומחוסנים על פי חוק
  • כאשר בעלי חיים חולים בכלבת הם משנים את התנהגותם. חיות בר וחתולי רחוב מאבדים את החשש הטבעי מבני אדם. חשוב לזכור כי חיית-בר שאינה חוששת להתקרב לאדם או הופכת "ידידותית" -חשודה כחולה בכלבת
  • הידבקות במחלה יכולה להיגרם כתוצאה מנשיכה או מגע עם רוק
  • הגורם למחלת הכלבת הוא נגיף (וירוס)
  • נגיף הכלבת מתפשט מנקודת הנשיכה, דרך חוט השדרה ועד למוח. מהמוח מתפשט הנגיף לכל חלקי הגוף​
  • תקופת הדגירה של המחלה (הזמן בין הנשיכה או החשיפה להופעת הסימנים הקליניים) משתנה מאדם לאדם. התקופה יכולה לנוע בין מס' שבועות ועד לחודשים רבים לאחר החשיפה לנגיף.