​מחולל המחלה

נגיף ממשפחתPicornaviridae ​ מסוג Aphtovirus. קיימים שבעה זנים / טיפוסים שונים של נגיף: A, O, C, SAT1 ,SAT2 ,SAT3 ו- ASIA. לכל זן/טיפוס קיימים ווריאנטים שונים. סך הכל ידועים למעלה מ-80 תת-טיפוסים לנגיף. נוגדנים כנגד זן אחד אינם מגנים מפני זן אחר של הנגיף. בישראל הזן הנפוץ והשכיח ביותר הוא זן O. הזן ASIA1 הופיע פעמיים בלבד ב- 25 השנים האחרונות.

לאחרונה, בשנת 2009, אובחן הזן שגרם למחלה כזן A (תת טיפוס: iran-05) אשר גרם להתפרצויות גם בבחרין, מצריים, עיראק, איראן, לבנון, לוב וטורקיה.
הנגיף דווח גם בירדן בשנת 2006.

לפני 2009, השנה האחרונה בה הופיע זן A בישראל היתה ב-1981 (תת טיפוס A-22).

תפוצת המחלה בעולם  

כל מדינות אסיה, אפריקה, המזרח התיכון ודרום אמריקה הן מדינות אנדמיות למחלה. 
מדינות חופשיות מהמחלה הן מדינות מערב ומזרח אירופה, צפון ומרכז אמריקה, אוסטרליה וניוזילנד.

 

​המחלה בישראל  

למחלת הפה והטלפיים בישראל נטייה להופיע באופן עונתי כאשר בדרך כלל האירועים מתחילים בסביבות החודשים ינואר-פברואר, כאשר שיא האירועים מופיע בחודשים אפריל-מאי. רוב התפרצויות המחלה מתחילות בצפון הארץ, בסמוך לגבול עם לבנון ו/או סוריה. יתכן ולחזירי בר תפקיד בהעברת המחלה באיזורים אלו.

​אופן העברת המחלה  

מחלת הפה והטלפיים היא מחלת בעלי החיים המדבקת ביותר. בין בעלי חיים הרגישים למחלה, הנגיף בעל יכולת הדבקה והתפשטות מהירה. הנגיף מועבר הן על ידי מגע ישיר בין בעלי חיים או על ידי חפצים מזוהמים, כגון: בגדים, רכבים, משאיות הובלה, או על יד בני אדם העוברים ממשק למשק. לנגיף גם יכולת העברה בדרך האוויר. בעל חיים נגוע מתחיל להפריש ולפזר את הנגיף עד 4 ימים לפני הופעת הסימנים הקליניים.

​המחלה והאדם  

אין כל קשר בין מחלה הפה והטלפיים בבקר וצאן לבין מחלת השלפוחיות בפה של ילדים הנקראת בטעות "פה וטלפיים". זו האחרונה נגרמת על ידי נגיף שונה לחלוטין.