2015

במטרה למנוע כפל רגולציה ולהפחית את עלויות ייצור המזון מן החי בישראל, חילקו מחדש משרדי החקלאות והבריאות את סמכויות הפיקוח על מזון בישראל לקראת הקמת תאגיד סטטוטורי חדש משותף למשרדי החקלאות והבריאות שיפקח על ייצור, הפצה ומכירת מזון מן החי כגון בשר בקר, בשר עוף ודגים.

ההסכמות בין המשרדים גובשו במסגרת הדיונים בהצעת "חוק המזון", הנדון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת כחלק מחוק ההסדרים, הידוע בכינוי "רפורמת הקורנפלקס" (פרק "הסדרת הפיקוח הווטרינרי"), ומוצגות ברגעים אלה בדיוני הוועדה.
בעקבות יוזמה של משרד החקלאות, משרד הבריאות ומשרד האוצר להחזרת סמכויות הפיקוח על מזון מן החי בישראל לידי המדינה. על פי התוכנית, המקודמת כיום בחקיקה, יוקם תאגיד חדש משותף למשרדי החקלאות והבריאות. התאגיד נועד לייעל את תהליך הפיקוח על מזון בישראל ולשפר את השמירה על בריאות הציבור.
כיום, הפיקוח על המזון נעשה על ידי הרשויות המקומיות, באמצעות הרופאים הווטרינריים של הרשויות, בכפוף להחלטת העירייה וראש העיר הקובעים מהו התקציב ומה הן שעות העבודה של הרופא אותם בחרו להקצות לטובת הנושא. החוק ישפר וייעל את הפיקוח על מזון מן החי, פיקוח על ייצור, ייעל את ההפצה ויצמצם את עלויותיה ויגביר את הפיקוח בנקודות למכירת מזון. חקיקה זו תקצר את שרשרת השיווק ובאמצעותה יחסכו מיליוני שקלים מדי שנה לכלל הציבור, שיתורגמו להורדת המחירים לצרכן של בשר בקר, עוף ודגים.

במסגרת חלוקת הסמכויות החדשה בין שני המשרדים השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות יפקחו באמצעות התאגיד על המזון מן החי הגולמי ושירות המזון במשרד הבריאות יפקח באמצעות התאגיד על המזון מן החי המעובד. קרי, מתקנים ומפעלים המייצרים מזון גולמי יפוקחו על ידי משרד החקלאות, ואלו המייצרים מוצרים מעובדים יפוקחו על ידי משרד הבריאות, הן בשוק המקומי והן ביבוא וייצוא.
 
שני המשרדים מופקדים, כל אחד בתחומו, על הפיקוח הווטרינרי על ייצור ושיווק מוצרי מזון מן החי. הקמת מערך פיקוח וטרינרי שלטוני יעיל, סדיר, יציב, מקצועי ואובייקטיבי, במפעלים ובאתרי המכירה של מוצרים מן החי. התאגיד יהיה כפוף לפיקוח העליון של הגורמים המוסמכים בממשלה יפתור את חוסר האחידות כיום בנושא בכך שבחלק מהמקומות מתבצע פיקוח ברמה הארצית ובחלק מהמקומות מתבצע פיקוח ברמת המוניציפאלית בלבד, או שאינו קיים כלל; התייעלות זו תביא לא רק לחסכון בעלויות הרגולציה בתוך הממשלה, אלא להפחתת הנטל הרגולטורי על המפוקחים ובכך להוזלת עלויות הייצור ולהפחתת יוקר המחייה.
כיום רופאים וטרינריים מועסקים לרוב על ידי הרשויות המקומיות, וחלקם מועסקים על ידי המועצה לענף הלול. מצב דברים זה יוצר תלות של המפעלים ושל משרדי החקלאות והבריאות בנכונותן של הרשויות המקומיות להעסקת עובדים לצורך פיקוח וטרינרי הנדרש לפי דין. בנוסף, לאור הכפיפות המנהלית העסקת עובדים אלה ברשויות המקומיות מעוררת לעיתים חשש לניגוד עניינים בעבודתם במפעלים שבתחום הרשות המקומית, מבלי שקיימים בידי גורמי הפיקוח העליון כלים מתאימים לחייב עובדים אלה בקיום הוראות והסדרים למניעת חשש כאמור, ולפקח על כך. נמצא שיש קושי להסתמך על יכולתן של הרשויות המקומיות להעסיק את העובדים הנדרשים לצורך הפעלת הפיקוח האמור באופן סדיר ונאות.
גם היקף הקצאת המשאבים (הן כוח אדם והן תקציב) אינו נתון בידי המדינה, אלא בידי הרשויות המקומיות, כל אחת לפי ראות עיניה, ולא תמיד העסקת כוח אדם בתחום נעשית בהיקף הנדרש. לפיכך, נוצר הצורך להקים גוף ציבורי מתאים שיספק את המסגרת המשפטית להעסקת עובדים אלה, שיהיו בעלי סמכויות פיקוח שלטוניות לפי הדינים הרלוונטיים. בהתאם, לאחר הקמת התאגיד תופסק העסקתם של הרופאים הווטרינריים והפקחים המועסקים כיום על ידי המועצה לענף הלול.