הסכמי סחר בין לאומיים

​​הסכמי סחר הינם הסכמים הנחתמים בין שתי מדינות או ישויות (הסכמים בי לטראליים) או בין קבוצת מדינות 

​סחר בין לאומי במרכז לסחר חוץ​  


תחום הסחר הבינלאומי במרכז לסחר חוץ עוסק בהיבטים החקלאיים של הסכמי הסחר של ישראל ובכלל זה:
  • ​ניהול מו"מ על הסכמי סחר בהיבט של הגישה לשווקים במוצרי חקלאות ומזון ובהיבט של וטרינריה והגנת הצומח.
  • סיוע בבחינת כדאיות הסכמי אזור סחר חופשי חדשים. 
  • תחזוקת הסכמי סחר קיימים ועדכון ההיבטים החקלאיים בהם.
  • ייזום פניות למגדלים וליצואנים לפני כל משא ומתן חדש. 
  • קידום הטיפול בחסמי סחר.
  • דיווח שוטף לארגון הסחר הבינלאומי על מתן תמיכות מקומיות לחקלאות, סובסידיות ביצוא וניצול מכסות.
  • קידום ושמירה על האינטרסים של ישראל בדיונים על עדכון הסכם החקלאות של ארגון הסחר העולמי.
 (הסכמים מולטי לטראליים) במטרה להסדיר את תנאי הסחר ביניהן.


World Trade Organization - WTO  

ארגון הסחר הבין לאומי מסונף לאו"ם והוא אחראי על הסדרת הסכמי הסחר בין מדינות. הארגון נוסד ב־1 בינואר 1995 והחליף את הסכמי הסחר שקדמו לו - הסכמי גאט"ט. כיום חברות בו 164 מדינות ועוד 21 מדינות משקיפות.
כיום הארגון עוסק בעיקר בשמירה ותחזוקת הסכמי סחר קיימים וכן ביצירת פלטפורמה למו"מ על הסכמי סחר מולטי לטראליים חדשים. בנוסף, הארגון משמש כגוף בוררות בין לאומי ליישוב סכסוכי סחר והוא אחד הגופים הבין לאומיים היחידים המוסמכים להטיל סנקציות כלכליות על מדינות.
העיקרון המרכזי בהתנהלות ארגון הסחר הבין לאומי קובע שמדינה לא יכולה להעניק הטבת סחר רק למדינה אחת החברה בארגון אלא מחויבת להעניק אותה לכלל המדינות החברות בארגון. החריג לעקרון זה הוא אזור סחר חופשי ובמקרה זה המדינות שחתמו ביניהן על הסכם מסוג זה אינן מחויבות להעניק לשאר המדינות את ההטבות שמוענקות למדינות בתוך אזור הסחר החופשי.

הסכם החקלאות בארגון הסחר הבין לאומי  

עד שנת 1995 הסחר העולמי בחקלאות טופל במסגרת הסכמי גאט"ט, תוך מתן הגנות ספציפיות על החקלאות. קבוצת קיירנס (המייצגת את המדינות היצואניות) דחפה להסדרה ושינוי בתחום. בשנת 1995 ("סבב אורוגוואי") נחתם הסכם החקלאות ובמסגרתו נקבעה גם "האג'נדה המובנית", שבעיקרה היא הסכמה על המשך המו"מ ברוח החלטות סבב אורוגוואי. ישראל היא בין המדינות המייסדות בהסכם זה.

להלן המבנה של הסכם החקלאות ומקומו בין שאר הסכמי WTO:



הסכם החקלאות מורכב משלושה עמודי תווך:
  1. גישה לשווקים: הסדרת נושאי המכסים, מכסות היבוא והגנות מיוחדות.
  2. תמיכה מקומית: הסדרת תמיכות "מעוותות סחר" והמחויבות בהפחתה שלהן לעומת סוגי תמיכות שאינן מעוותות. בין התמיכות שאינן מעוותות, המכונות "קופסה ירוקה" נכללים: 
  3. ​שירותים כלליים: לא כוללים תשלומים ישירים ליצרנים.
    • מלאי חירום לביטחון תזונתי.
    • סיוע תזונתי.  
    • תשלום ישיר לכלל היצרנים, באופן שאינו משפיע על החלטות הייצור.
  4. ​תחר​ותיות ביצוא: כאשר לאחרונה נאסרה לחלוטין האפשרות לתת תמיכות ביצוא.

מידע נוסף וקישורים שימושיים