​​​כיצד צמח הגן והתפתח עד הגיעו למצבו כיום? התחלנו בצאלונים, בעצי תמר ובמדשאות. עם השנים למדנו כמה עובדות בסיסיות: הצאלונים, אותם עצים יפהפיים, אדומי פריחה ועמוקי צל, נשתלו קרוב מדי לבתים, והם התפתחו לממדים כאלה, שענפיהם חדרו אל המרפסות ושורשיהם איימו על יסודות הבתים. סופות מזדמנות שברו והפילו ענפים עצומים שלהם, שצימוחם המהיר מדי לא תרם לחוסנם. העצים האלה זקוקים לגיזום אגרסיבי למדי מדי שנה, וכתוצאה מכך צורתם מתעוותת. הצל החזק שמטילה צמרת העץ ועלעליו הנושרים לאלפיהם על הארץ החלו לנוון את הדשא שמתחת, ובקרחות שנוצרו היה צריך לטפל. למרות יופיו של הצאלון ושאר תכונותיו הטובות שנמנו קודם לכן, בחר צוות הנוי לנטוע פחות ופחות צאלונים בשנים הבאות, וגילה עצים רבים נוספים המתאימים לתנאי עין גדי: גקרנדות ומכנפים, מגוון גדול של דקלי-נוי מכל רחבי העולם, עצי באובב וחברים אחרים ממשפחת עצים מעניינת זו, וכל אלה משולבים בעצים השייכים לצמחיה הטבעית של נאת המדבר – כמו המורינגה הרותמית ופתילת המדבר.
​​


העץ המבסס, אולי, יותר מכל את הדימוי הייחודי של הגן הוא עץ הבאובב. סיפורו מתחיל לפני כ- ארבעים שנה, בעשור הראשון של היישוב על הגבעה. שלושה שתילים של באובב הובאו ממכון וולקני ונקלטו בחלקה הנמוך יותר של הגבעה, במקום בו מצוי כיום בית ההארחה של הקיבוץ. שניים מהם מפארים כיום את מרכזו של הגן בבית ההארחה, בעוד השלישי, אשר נאלץ להיעקר ממקומו ולנדוד בשל בניית בתיו של המלון, מצא את מקומו ליד חדר האוכל של חברי הקיבוץ. אותו עץ שימש לפני שנים כמרכז לקונצרטים של תקליטים בערבי הקיץ (שמעתם פעם מוסיקה קלאסית בשכיבה על הדשא מתחת לבאובב תוך ליקוק גלידה?). הבאובב, אשר במכורתו האפריקאית צומח באזורים המקבלים שפע גשמים חלק מהשנה, אך עוברים גם תקופה של מספר חודשי יובש קיצוני, הסתגל בקלות לעין-גדי, בעלת האקלים החם כל השנה, עם המים המתוקים הניתנים לו בשפע, ואכן – לא תמצאו במקומות אחרים בישראל עצי באובב עליזים כל כך.

לאחר מספר ניסיונות כושלים של השרשה או הנבטה של באובב, בא האירוע הלא-מתוכנן: זרעי באובב שהושלכו על ערימת קומפוסט החליטו לנבוט בעצמם. זו היתה התחלה של מושבת עצי הבאובב של עין-גדי. כיום חיים בעין גדי כעשרים עצים, ועוד הגזע נטוי! העצים ממשיכים להפתיע – שורשיהם כבר הרימו מדרכות, כל עץ מראה מאפיינים אינדוידואליים של עונות שלכת או צורת פרי וצבע עלווה, ותוך מאה שנה אולי גם נדע לאיזה גודל הם עשויים להגיע אצלנו… 






​​​גם צמחי הבר של נאת המדבר חודרים ומגיעים אל תוך החצר ומתאקלמים בגן. פתילת המדבר, או בשמה העממי תפוח סדום נובטת בכל פינה. פה ושם ינכשו עובדי הגן את נבטיה כעשב רע, ובמקומות אחרים ישאירו אותה לצמוח לשיח ועד לממדי עץ תגיע. וכשמבשילים פירותיו של תפוח סדום ומתבקעים, מפיצה הרוח הקלה את הסבא-עופים, הם זרעי הצמח, לכל עבר, וסדרת נביטות חדשה תתחיל.