2019

בית המשפט העליון קיבל את ערעור המדינה בנושא הטיפול בכלבים וחתולים שנגועים במחלת הלישמניה שהוחזקו בכלביה של עמותת גירגורים, בתנאים מחפירים. מפסק הדין עולה כי החלטת השירותים הווטרינרים במשרד החקלאות מידתית וכי החובה למנוע סכנה ממשית לבריאות הציבור גוברת על אינטרס ההגנה על בעלי החיים


בית המשפט העליון (בשבתו כבית משפט לערעורים מנהליים) קיבל את ערעור המדינה בנושא הטיפול בכלבים וחתולים שנגועים במחלת הלישמניה ופסק כי החלטת השירותים הווטרינרים במשרד החקלאות מידתית וכי החובה למנוע סכנה ממשית לבריאות הציבור גוברת על אינטרס ההגנה על בעלי החיים, וכי אין מנוס אלא להורות על המתת בעלי החיים. 

מפסק הדין עולה כי אין מחלוקת לגבי האיזון בין בריאות הציבור לבין ההגנה על בעלי החיים: "החובה למנוע סכנה ממשית לבריאות הציבור גוברת על אינטרס ההגנה על בעלי חיים; וכי ניתן להורות על המתת בעלי חיים כאשר לא ניתן להגן ביעילות על בריאות הציבור באמצעים אחרים שעלותם סבירה". 

בפסק הדין הובאו נתוני המדינה כי מתחילת שנת 2000 ועד סוף שנת 2018 חלו בלישמניה 55 בני אדם, ובשש השנים האחרונות נרשמה עלייה במספר המקרים המדווחים מדי שנה. כמו כן בבדיקה בילדה בת 3 שאושפזה בשנת 2001 עם פגיעה קשה בכבד ובטחול, נמצאו טפילי לישמניה.

לפי דעתו של כב' השופט פוגלמן, אליה הצטרף כב' השופט אלרון, נקבע כי יש לקצוב 30 ימים נוספים לצורך מיצוי החלופות, ובהיעדר פתרונות מוסכמים בפרק זמן זה, יש להותיר את החלטת השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות על כנה.
כב' השופט אלרון אף ציין: "אין עוררין באשר לחשיבות הרבה בהגנה על בעלי חיים, ויש לברך את המשיבה
על מאמציה להגן על שלומם. אולם כנאמר "לכַֹּל זמְןָ ועְתֵ לכְלָ-חפֵץֶ תּחַתַ השַּׁמָיָם") קהלת ג, 1)  מקום שבו בעלי החיים מקימים סכנה מוחשית לבריאות הציבור ייתכן שלא יהיה מנוס, למרבה הצער, מפתרון שיפגע בשלומם".

תחילתו של הסיפור לפני כשנה כאשר פינו מפקחי משרד החקלאות עשרות כלבים וחתולים מכלבייה של עמותת גירגורים בצפון הארץ שהוחזקו בתנאים מחפירים ובניגוד לחוק צער בעלי חיים. עוד בזמן הפינוי ראו המפקחים כי בעלי החיים במתחם סובלים מתחלואה ומבעיות גופניות קשות. בעלי החיים הועברו למתקן מוגן של משרד החקלאות לצורך טיפול. במתקן המשרד נתגלה כי הרוב של בעלי החיים נגועים בטפיל לישמניה אינפנטום  הגורם ל-"לישמניאזיס ויסצרלית"- מחלה קשה ומדבקת לבעלי חיים ולבני אדם, שפוגעת באיברים פנימיים עד כדי מוות, ומסוכנת במיוחד לתינוקות ולאוכלוסיות עם מערכת חיסונית מוחלשת.

למחלת הלישמניה הויסצרלית אין אפשרות מניעה וגם טיפול תרופתי ארוך בתרופות המשמשות כיום כנגד המחלה לא מרפא את החולים לחלוטין, והם נשארים נשאים העלולים להדביק אחרים. בנוסף, אין עדות בספרות המקצועית לתחלואה כל כך נרחבת בטפיל לישמניה אינפנטום בקבוצה מרוכזת של בעלי חיים במקום אחד, במיוחד בקרב חתולים, דבר שהגביר את החשש במשרדי החקלאות והבריאות לפוטנציאל הפצת המחלה. 
על כן, לאחר התייעצות עם משרד הבריאות, ולנוכח חוות דעתם של אנשי המקצוע, כי העברת בעלי החיים לאימוץ מהווה סכנה ממשית לבריאות הציבור עד כדי מוות, בעיקר לאוכלוסיות בסיכון עם מערכת חיסונית מוחלשת  ותינוקות, למרות הרצון להציל ולשקם את בעלי החיים שחולצו, התגבשה עמדה המשותפת למשרדי החקלאות והבריאות על פיה יש להמית את בעלי החיים שבמקום, בעקבות החשש לבריאות הציבור ובמטרה למנוע את התפשטות המחלה. 


מאז קבלת ההחלטה מתנהל משרד החקלאות בבתי משפט ומגן על החלטתו המקצועית. ארגון "נח" עתר אל בית המשפט המחוזי (בשבתו כבית דין לעניינים מנהליים) בבקשה להוציא צו מניעה כנגד ביצוע ההחלטה. בית המשפט המחוזי קיבל את העתירה, ומשרד החקלאות ערער לבית המשפט העליון. בסוף השבוע כאמור, קיבל בית המשפט העליון את עמדת משרד החקלאות וקבע שבריאות הציבור גוברת על ההגנה על בעלי החיים.