הסכמי סחר בין לאומיים

המרכז לסחר ושיתוף פעולה בין-לאומי במשרד החקלאות פועל בשיתוף מנהל סחר חוץ ומשרד הכלכלה ועוסק בכל היבטי החקלאות בהסכמי הסחר הבין-לאומיים. הסכמי הסחר של ישראל מהווים תשתית ותמריץ להגברת היצוא, במסגרתם מתקיים דיאלוג בין ישראל לשותפות הסחר שלה לפישוט הסחר וסיוע ליצואנים הנתקלים בחסמי סחר, כחלק ממכלול פעולות שמטרתן הסדרת תנאי סחר מיטביים עם המדינות השונות.

מדינות וגושים עמם יש לישראל הסכמי סחר בילטרליים: ארה"ב, האיחוד האירופי, אפט"א (שוויץ, נורבגיה, איסלנד וליכטנשטיין), קנדה, מקסיקו, קבוצת מדינות מרק וסור (ארגנטינה, ברזיל, אורוגוואי ופרגוואי), טורקיה, קולומביה, פנמה, אוקראינה, קוריאה הדרומית ובריטניה. משאים ומתנים על הסכמי סחר נוספים מתקיימים עם סין, וייטנאם ואיחוד המכסים האירו-אסייתי (רוסיה, בלרוס, קזחסטן, קירגיזסטן וארמניה).


סחר בין־לאומי   

תחום הסחר הבינלאומי במרכז לסחר חוץ עוסק בהיבטים החקלאיים של הסכמי הסחר של ישראל ובכלל זה:

  • ניהול מו"מ על הסכמי סחר בהיבט של הגישה לשווקים במוצרי חקלאות ומזון ובהיבט של וטרינריה והגנת הצומח
  • סיוע בבחינת כדאיות הסכמי אזור סחר חופשי חדשים
  • תחזוקת הסכמי סחר קיימים ועדכון ההיבטים החקלאיים בהם
  • ייזום פניות למגדלים וליצואנים לפני כל משא ומתן חדש
  • קידום הטיפול בחסמי סחר
  • דיווח שוטף לארגון הסחר הבינלאומי על מתן תמיכות מקומיות לחקלאות, סובסידיות בייצוא, תחרות בייצוא, ניצול מכסות ייבוא
  • קידום ושמירה על האינטרסים של ישראל בדיונים על עדכון הסכם החקלאות של ארגון הסחר העולמי
  • פעילות במסגרת קבוצת G10 בארגון – מדינות יבואניות מזון שמכירות בחשיבותה של חקלאות מקומית




ארגון הסחר העולמי  

ארגון הסחר הבין לאומי אחראי על הסדרת הסכמי הסחר בין מדינות. הארגון נוסד ב־1 בינואר 1995 והחליף את הסכמי הסחר שקדמו לו - הסכמי גאט"ט. כיום חברות בו 164 מדינות ועוד 24 מדינות משקיפות.
כיום הארגון עוסק בעיקר בשמירה ותחזוקה של הסכמי סחר הקיימים וכן ביצירת פלטפורמה למו"מ על הסכמי סחר מולטילטראליים חדשים. בנוסף, הארגון משמש כגוף בוררות בין-לאומי ליישוב סכסוכי סחר והוא אחד הגופים היחידים המוסמכים להטיל סנקציות כלכליות על מדינות.
העיקרון המרכזי בהתנהלות ארגון הסחר הבין לאומי קובע שמדינה לא יכולה להעניק הטבת סחר רק למדינה אחת החברה בארגון אלא מחויבת להעניק אותה לכלל המדינות החברות. החריג לעקרון זה הוא אזור סחר חופשי ובמקרה זה המדינות שחתמו ביניהן על הסכם מסוג זה אינן מחויבות להעניק לשאר המדינות את ההטבות המוענקות למדינות בתוך אזור הסחר החופשי.

הסכם החקלאות בארגון הסחר הבין לאומי  

עד שנת 1995 הסחר העולמי בחקלאות טופל במסגרת הסכמי גאט"ט, תוך מתן הגנות ספציפיות על החקלאות. קבוצת קיירנס (המייצגת את המדינות היצואניות) דחפה להסדרה ושינוי בתחום. בשנת 1995 ("סבב אורוגוואי") נחתם הסכם החקלאות ובמסגרתו נקבעה גם "האג'נדה המובנית", שבעיקרה היא הסכמה על המשך המו"מ ברוח החלטות סבב אורוגוואי. ישראל היא בין המדינות המייסדות בהסכם זה.
להלן המבנה של הסכם החקלאות ומקומו בין שאר הסכמי WTO:







הסכם החקלאות מורכב משלושה עמודי תווך:
  1. גישה לשווקים: הסדרת נושאי המכסים, מכסות היבוא והגנות מיוחדות.
  2. תמיכה מקומית: הסדרת תמיכות "מעוותות סחר" והמחויבות בהפחתה שלהן לעומת סוגי תמיכות שאינן מעוותות. בין התמיכות שאינן מעוותות, המכונות "קופסה ירוקה" נכללים: 
    • שירותים כלליים: לא כוללים תשלומים ישירים ליצרנים
      • מלאי חירום לביטחון תזונתי 
      • סיוע תזונתי 
      • תשלום ישיר לכלל היצרנים, באופן שאינו משפיע על החלטות הייצור
  3. תחרותיות ביצוא: כאשר לאחרונה נאסרה לחלוטין האפשרות להעניק סובסידיות ביצוא.

מידע נוסף וקישורים שימושיים